גם בעידן שבו שלטה רק שיטת דירוג תוצאות החיפוש על פי תכונות הדף ותכונות הדפים מאתרים אחרים המקשרים אליו, היתה למקדמי האתרים גישה רק לכ-35 פרמטרים מתוך לפחות 200. משמע, רמת אי-הודאות היתה גבוהה מאד, קרובה ל-100%, כי התשובה לשאלה מדוע תוצאת חיפוש מסויימת נמצאת במקום 1 ולא במקום 11 או 111 היתה חבויה בדרך כלל בפרמטרים הסמויים שלמעט ה-Trust Rank אפילו עצם קיומם איננו ידוע.
בשיטת הדירוג החדשה, בתוך ציוני הרלוונטיות משוקללת עוצמתם של עשרות, או אולי אפילו כבר מאות, טיפוסי איתותים של אוכלוסיית המבקרים, אודות רמת שביעות הרצון היחסית שלהם מהביקור, בהשוואה לביקוריהם בתוצאות החיפוש המתחרות. כל הנתונים הללו ידועים רק למערכת הדירוג של גוגל, ולמקדמי האתרים אין כל גישה אליהם (בניגוד למה שחושבים שיעור הנטישה וזמן השהיה אינם איתותים שנלקחים בחשבון).
