לא התניתי את מתן התשובה המורחבת בהסרת האנונימיות, לא בהסרתה באופן פומבי ולא בהסרתה באופן פרטי. רק אמרתי שאני מאד לא אוהב את זה, ואמרתי זאת גם לאחרים בעשרות הזדמנויות קודמות. זה פשוט לא מתאים לפורום מקצועי, במיוחד אם חלקים ממנו מתנהלים בליגת העל של המקצוע. זאת כאמור בקשה לגיטימית שלי ולא תנאי לעיסקה. מכל מקום, התשובה ראויה לעניין את כל קוראי הפורום, כולל מי שייתקל בה בעתיד.
ועכשיו לנושא הדיון:
כאמור, לא מדובר ב-200-500 שעות מחקר, כי לאור ריבוי המידע החסר ורבגוניותו, גם 50,000 שעות מחקר לא יקרבו אותנו בהרבה לפתרון מושכל, אלא ב-200-500 שעות עבודה לצורך המצאת פתרון עוקף. המצאת הפתרון העוקף, שמותאם היטב לשוק היעד הספציפי, מחייב השקעת עבודה - אם אתה ממציא מוכשר אתה יכול לדעת מראש שאם תשקיע מספיק שעות עבודה (כיחיד או כצוות - יש מי שמתאים להם יותר לעבוד לבד, יש שמצליחים יותר בזכות משוב מצוות, ויש מי שזקוקים לחשיבה משותפת וסימולטנית בתוך צוותף השווה עם עבודה מדעית בתחומים שונים) יש סבירות גבוהה מאד שתמציא פתרון עוקף מוצלח - משמע, שתקרה לך אותה חוויה נדירה, אבל מוכרת, שחווים רגע לאחר ההמצאה. אבל אתה לא יכול לדעת מראש מה יהיה הפתרון, כי הרגע הזה עוד לא התרחש.
לעומת זאת, בעלי האוריינטציה הטכנית הטהורה, וזה כולל משום מה גם את מרבית הלקוחות בעלי האתרים, מותאמים, מחונכים, מתורגלים ומורגלים לפעול על פי צ'קליסט ידוע מראש, שמתאים לכל מקרה (והכולל למשל השקעת מספר שעות עבודה ל"מחקר"), ולכן אפשר בהחלט לומר מראש מה יהיה הפתרון - בתנאי שכללי המשחק לא השתנו באופן קיצוני ואי-הוודאות לא קפצה שוב מרמה זעומה לרמה גבוהה באופן קיצוני.
בתשובה לשאלה מלפני מספר חודשים, kobisa שעובד בחברה שמתמחה ב-UX\UI תיאר בהרחבה (
http://www.askpavel.co.il/qa/16654 ) את תהליך בניית (או דימוי) ה"פרסונה" שאמורה לאפיין את אוכלוסיית שוק היעד הספציפי של האתר, כדי לחשוף את ההתנהגות וההעדפות שלה, וכדי לספק להן מענה אופטימלי בתוכן ובמבנה האתר. אני מטיל ספק גדול מאד בהצלחה הפרוצדורה הזאת, מאותם נימוקים שקשורים לכמות ולרבגוניות המידע החסר. היה לי אולי מזל שהגעתי לעיסוק בקידום אתרים עם רקע מסוים ב-Complex Systems Theory וב-Information Theory. ותורת האינפורמציה התחילה, כידוע, ממדידת כמות האינפורמציה שאין לך!
מרבית מקדמי האתרים שרואים את עצמם, משום מה, מוכשרים לעסוק בשווק באינטרנט, לא משקיעים זמן אפילו בבניית "פרסונה" שגויה, ומניחים מראש ששוק היעד מורכב כולו מבני אדם שזקוקים דחוף למוצר, לשרות או למידע שהאתר מציע. זוהי חשיבה במושגים של "כלכלת מחסור" והיא מתאימה אולי למי שזקוקים דחוף למנעולן, כדי לפתוח את דלת המכונית ולהחזיר את הילד מהגן בזמן, או לא לאחר לפגישה עסקית גורלית. אבל כלכלת מחסור היא נדירה (היא נעלמה אפילו מברה"מ לשעבר ושאר ארצות מזרח אירופה), ואנחנו, כמו כל העולם המערבי, חיים בשנת 2015 ב"כלכלת שפע", שבה יוצאים להסתובב בין חנויות ובין אתרי אינטרנט כד לעשות "שופינג", משמע לבלות את הזמן, גם אם חוזרים עם שקית שיש בה משהו שונה לחלוטין ממה שאולי התכווננו לקנות, אם בכלל יצאנו לשופינג עם כוונה לקנות משהו מוגדר.
הנהלת חברת גוגל חוקרת את התנהגות משתמשי גוגל מזה שנים רבות ובהיקף שלא היה כדוגמתו. הם מדברים על compelling content, interesting content, content that is fun, content that makes us happy, (
">What are some misconceptions in the SEO industry? ) ועל make the site unique, valuable or interesting; make it stand out among competitors (
https://support.google.com/webmasters/answer/35769?hl=iw&ref_topic=6002025 ). בהנחיה לבעלי\מנהלי אתרים, שאני ממרבה לצטט פה, הם מדברים על "...לשפר את דירוג האתרים שלהם על ידי יצירת אתרים באיכות גבוהה שמשתמשים ירצו (!) להשתמש בהם ולשתף אותם" (
https://support.google.com/webmasters/answer/34432?hl=iw).
אני מדגיש בהנחיה הזו את פעולת מקדם האתרים על רצון (!) המשתמשים להשתמש באתר ולשתף אותו (יותר מרצונם להשתמש בתוצאות החיפוש המתחרות ולשתף אותן). ההנחיה הזו מחליפה הרי הנחיה קודמת שדיברה על "הגדלת מספר (!) האתרים האיכותיים המקשרים לדפי האתר" (המקודם), ומסכם את מכלול חווית השופינג, גם בקניונים וגם באינטרנט כ"ציפייה להיות מופתע לטובה", למרות שגוגל לא משתמשים בביטוי הזה.
עוד לא שמעתי על משתמש גוגל, שלצורך בחירת תוצאת החיפוש המועדפת בעיניו מריץ את Majestic SEO כדי להשוות את מספר הקישורים הנכנסים, שלא לדבר על כך שגם הכלי הזה לא יכול לספק לו מידע אמין להערכת "איכות" האתרים המקשרים. אבל על יכולת "לגרום לרצות" יש לנו אינספור דוגמאות מאירות עיניים: מורים שגורמים לתלמידים לרצות ללמוד מקצוע זה או אחר או ללמוד בכלל, סגל של פלוגת טירונים שגורם להם לרצות לגבור על הקשיים הפיזיים, המנטליים וההתנהגותיים, מפקד גדוד כמו אביגדור קהלני שבקרב ב"עמק הבכא" גרם ללוחמים לרצות לגבור על אויב עדיף בהרבה, למרות סכנת המוות המוחשית, איש מכירות מוצלח שגורם לקונה לרצות לרכוש דווקא את המוצר המסויים, ואיש פרסום מוכשר שגורם למי שנחשפים לפרסום לרצות להעדיף את מוצרי או שרותי לקוח הפרסום, או לפחות לפתח כלפיו אהדה שגוברת על הצלחת הפרסומות המתחרות לפתח אהדה כלפי הלקוחות שלהם.
בואו נחזור לעניין ה"ציפיה להיות מופתע לטובה" כי היא גורם מרכזי בפעילות השופינג. הציפייה הזו מתממשת בדרך כלל על ידי הפתעה מהמחיר - "מבצע" שמוריד את המחיר למחיר מפתיע, והוא האמצעי של המשווק לגרום למי שעושים שופינג לרצות לרכוש את ה"מציאה", גם אם לא התכוונו לכך קודם, משמע, לא היו ממש כלולים בשוק היעד המועדף של המשווק. גורם אחר להפתעה, המוכר לי בתור מי שעשה באופן מתמיד שופינג בחנויות ספרים ותקליטים של מוזיקה קלאסית, היה למצוא פתאום ספר או תקליט שהיה כלול ברשימת הקניות המועדפות שלי, אבל התקשיתי מאד למצוא בעבר (אמזון הסירו בינתיים את המצב הקיומי הזה, ומה שיפתיע עכשיו הוא לא למצוא את המבוקש באמזון).
המשך יבוא - נא לא להגיב.